אז מה זה בעצם חוסן ולמה מדברים עליו כל כך הרבה בימים האלה?

חוסן מדבר על רמת השרידות שלנו, על רמת ההשפעה של האירוע או הטראומה על הנפש שלנו וההשלכות של האירוע בעתיד על אורח חיינו.

כמדינה עתירת אירועי טרור, אנחנו פוגשים באירועים אלה בתדירות גבוהה, בין אם מדובר בדור הסבים ובין אם מדובר, כך נוכחנו בתחילת אוקטובר, בדור הנינים. חוסן בקרבנו הוא דבר הכרחי שמשפיע על המשך דרכנו כחברה, על החוזק שלנו. חוסן הוא ה"דבק" שבונה חברה זקופה, מאוחדת, עוצמתית ואופטימית, שמביטה קדימה ורואה את האופק.

אז נכון שבמדינתנו הקטנה מספר הדעות הוא פי שלוש ממספר הנפשות, ונכון שאין תמימות דעים כמעט בנוגע לכלום אך כן, לאחר כל כך הרבה זמן של פילוג, נבטו בנו ביום הארור בשבעה באוקטובר נבטי אחדות, שלא כמו נבטים קלאסיים, הם פרצו והתעבו וחיברו בין כולנו. וכשאנחנו מאוחדים- אנחנו מהווים האיום הגדול ביותר על אויבנו.

ובואו נדבר רגע על אחדות, ואני לוקחת את זה רגע למקום של משפחה. כי גם במשפחה אין תמיד תמימות דעים, וגם במשפחה יש ויכוחים וריבים, וכמו שבמשפחה, אנחנו לומדים לנשום עמוק לנוכח דברים שאיננו מסכימים עליהם, אז גם בעם שלנו אפשר למצוא את האויר לנשימה, את המקום להכלה. כי האמת לא נמצאת אצל אף אחד, ולא, אני גם מאמינה שעדיין לא הגיע המשיח שמגיע לגאול את כולנו בכיוון מחשבה זה או אחר. וכמו שבמשפחה האחדות חשובה לנו, היא ערך! אז גם בעם שלנו, היא ערך. כי כולנו בני אדם, כולנו שווים ולכולנו זכות קיום כאן.

המציאות היכתה על פנינו והוכיחה לנו שבניגוד לעמים אחרים אין לנו את הפריבילגיה להיות מפולגים, אין לנו את הפריבילגיה להוריד את הראש, לכופף את הברכיים, כי אחרת לא נתקיים, לכן החוסן שלנו, של ילדינו הוא הכרחי. ולכן חשוב שגם בתקופה המשוגעת הזו, שמידי בוקר אנו מתעוררים למשמע שמות של חללים נוספים, נחזק את הילדים שלנו, וכן גם את עצמנו. נשמור על שגרת well being, על אורח חיים מיטיב לנפש. נצחק, על אף ולמרות כל הכאב, נדבר עם ילדינו על מה שאנחנו רואים וחווים באופן תואם גיל כמובן, כדי לתת פתח לשיתופים שלהם. עצם הדיבור על זה מאוורר ומרווח את הדחיסות במחשבות, ועוזר להם לתמלל אותן באופן בהיר יותר.

איך בעצם אנחנו מחזקים את החוסן?

מתחילים מחשיבה חיובית ואופטימית, ממשיכים בבניית מעטפת קהילתית, בכל רגע קשה, נותנים לו מקום, אך יחד איתו זורעים זרעים של תקווה, של אחדות ואחווה. שומרים על מיקוד בדברים שהיינו רוצים להרגיש יותר- מיקוד בטוב, בעשייה ובנתינה.

אני אוהבת להתבונן במודלים שהיו מולי לאורך חיי.

מה עזר להוריי לפתח את החוסן שלי? מה עזר להוריהם לפתח את החוסן שלהם? אני חושבת שבנוסף לעובדה שהם הרגישו שאין ברירה, וחייבים להגן ולהילחם על המדינה כי אחרת אין לנו לאן ללכת, הם חוו בילדותם אירועים לא פשוטים שגרמו להם להבין את זה בעומק תאי הגוף, והגוף זוכר.

אז כך גם אנחנו, נמשיך את השרשרת ונדאג לחוסן של הדור הבא, של הילדים המתבגרים שלנו, כדי שיוכלו להתמודד עם המציאות בצורה טובה יותר. כדי שיהיו חזקים לנוכח המציאות המשתנה מבחוץ, וגם בתוך עולם האישי כמתבגרים.

 

וזה התפקיד שלנו עכשיו כהורים, ללא שמץ קלישאה 🙂

מאחלת לנו שנצליח לחזק אותם (ואת עצמנו) והלוואי שיהיו כאן ימים טובים יותר!

באהבה,

זוהר יעקב